בכל פעם ההבנה והמודעות לשאלה הזו משתנות ואתה הפרספקטיבה…

אז, הגעתי לטיפול מבלי לשאול את עצמי למה אני באה?
הגעתי ממקום הישרדותי, חרד, כדי לא להיות לבד בחרדות המציפות ובכלל, רציתי לטפל בחרדות שלי, ולפרוק מעלי המחשבות והרגשות השליליים שהשפיעו על התפקוד שלי בזמן אמת.
הרגשתי חסרה, רעבה, רוצה עוד, ולא ידעתי לנסח לעצמי במילים הכאבים והחוסרים, רק לחוש אותם בעומק הגוף והנשמה.
המילים והתוכן חזרו על עצמם והרגשתי שאני הולכת סחור סחור מחפשת מוצא להחזיק את חולשת הנפש שהופיעה בגלים בהשפעת אירועים חיצוניים ופנימיים.

וכעת, במרחק של זמן ושנים, אני מוכנה לשהות בשאלה ולתת לה מקום. למה אני באה לטיפול? מה אני מחפשת? מה עזר / עוזר לי? והאם אני יכולה לסמן הכאבים של אז בפרספקטיבה של היום ולומר טיפלתי בנקודות ה״חולי״ ואני מרגישה אחרת עם עצמי?

באופן מוסווה, דרך היכולת המשחקית שלי וחווית המשחק שלי שהתפתחה והעמיקה כילדה וכבוגרת. אני יכולה לומר כי אני באה לטיפול כדי לשחק, לבנות, להשיג שליטה, למקם אירועים, זכרונות וחוויות מן העבר ולשנות את מיקומם. לפתוח דלתות לא מוכרות לאיזורים לא ידועים וחמקמקים. להכיר ולעכל את שהיה סיפור חיי בילדותי וממשיך ללווותני בבגרותי מבלי שזיהיתי ההשפעות הסימנים והשריטות.

אני באה לטיפול כדי לגלות את עצמי, להכיר בהישגיי על ציר הזמן וציר ההתפתחות בנוכחותו של מישהו אחר. הרבה מן הדברים שעשיתי בחיי, עשיתי לבד בחדרי הקט הפנימי והמקומי. מוקפת מעטפת גדולה ורחבה שנוכחת אך בו בזמן חסרה, מתקשה לעטוף סמוך לעור, לגעת עור בעור, ולחמם את גופי ונפשי בחום אנושי.
כעת, אני מסוגלת יותר לצאת לדרך שיש בה שניים. ביחד לפגוש את עיניי בעיניו של האחר. לפגוש את ליבי כשהוא מונח בידיים אחרות, ולהסיר את ידיי מעיניי כדי לראות, לפגוש, להאזין ולהתחדש בהבנה וברוח חדשים שלא הכרתי.
כי האדם עץ השדה!