סיפורו של מקום שראשיתו באהבה והמשכו אמונה בדרך – צמיחה והתפתחות מתוך בעיות רגשיות
בית הצבעים של סם חלבי בדליית אל כרמל, הוא דוגמא נוספת לתהליך בו אדם שואב חומרים מאי נחת ואובדן הפוגשים אותו. חומרים ליצר ויצירה, חיוניות ותשוקה מימוש וחוסן נפשי.
מעבר לאומנות המיוחדת ופורצת הגבולות מהמרחב האישי למרחב הציבורי. זהו סיפור על מסע מרתק בין אם לבן. מסע של אהבה, מסע של יצירה, מסע של שיתוף ואמון. סיפור שיש בו מטמון, אוצר, ונכס שנובטים בהדרגה ובוקעים כפקעת בתהליך מתמשך.
אמו של סם חלבי, הייתה תופרת בדליה והייתה לה גלריה לאומנות משל עצמה במרכז הכפר. האם האמינה בכישוריו של בנה ולאורך השנים דחפה אותו לממש את ייעודו. כנגד כל החסמים והמחסומים האישיים והתרבותיים בהם גדל סם, שלא פעם הפכו לבעיות רגשיות, הוא בחר שלא לוותר.
עם מותה הוא הצליח מתוך המשבר לממש את החלום ולהפוך את אומנותו תורתו.
רגשות עזים בעבעו ופעפעו בסם, ואלה הביאו אותו לרצונו העמוק, להוציא לאור את בית הצבעים. הוא בבית הצבעים דרך לשמר החיים שהלכו ואינם ולגלות את אלה הממתינים ומסתתרים מעבר לפינה.
סם המשיך ליצור בעסק של האם שהיה לו לבית היוצר. עם מותה הוא פונה לאב ולמשפחה ומבקש מהם לאמץ הבית והפריטים על כל התכולה מבלי לחשוף את כוונותיו. במשך שנה הוא עובד על מיזם שמאפשר לו לצמוח מתוך המשבר כחומר ביד היוצר.
כיום הבית על כל תכולתו משמש מוזיאון המבטא את יחסו וערגתו של סם חלבי לקשר המשפחתי. הרצון לשמר העבר והמורשת, להרחיב ההווה עם חלונות הזמן, ולהוסיף חוליה משלו לעתיד בשרשרת הדורות.
רבות מגוונות הן הדרכים בהן האדם מוצא דרך להפוך את מנגינת הייסורים לצד בעיות רגשיות. להפוך את הכאב למנוע חיפוש וצמיחה. מניסיוני בתור פסיכותרפיסטית בחיפה, עלה בידי לסייע לאנשים לצלוח תקופות שכללו בדידות ולחץ נפשי – ולהפוך אותן למקום של התבוננות פנימית, למידה וצמיחה.
