מילים וצלילים המחפשים עוגן ומצפן במבט ובמפגש עם ההורה, המטפל, והחברים…

מילים וצלילים המחפשים עוגן ומצפן במבט ובמפגש עם ההורה, המטפל, והחברים…

על הדבש ועל העוקץ – החיפוש אחר איזון ופרופורציה.

 

… גיל ההתבגרות אני לא מוצאת את מקומי לא בנפש ולא בגוף. בנפש אני סוערת, מרגישה מנכרת ומנוכרת. רוצה להתקרב ומרחיקה, מרגישה קרובה ונבהלת. לא יודעת מה קורה איתי ומה יוביל לשקט הפנימי שלי. כולם אומרים לי שאני יפה ושנונה ואני מרגישה מכוערת ושמנה. הגוף שלי גדול משל כולן, כולן רזות ויפות בצבעי העור והשיער הנכונים, ואני בגוונים האפרוריים החסרים. למה אין לי את מה שיש להן? איך אמצא את אהבתי, האם תמצא לי אהבה כשאני כל כך אחרת ושונה?

ואני מבולבלת, לא בטוחה שרוצה עדיין  למצוא אהבה, מוקדם, מוקדם מידי להתחתן וללדת ילדים. רוצה ללמוד, רוצה לגדול, רוצה לצאת מהמסגרת של ביה״ס  ולנסות מסגרת חדשה שתאתגר אותי אבל אני פוחדת. אני מפחדת  להתרחק מהבית, אני מפחדת להתרחק מהשכונה המוכרת, מהאווירה של הבית והקשר עם המשפחה. רוצה עצמאות ופוחדת לפרוש כנף. חוששת לחוות בדידות ולחץ נפשי, חוששת לפגוש עולם תוכן אחר מזה שמוכר לי ואולי ירחיק אותי מהערכים והשורשים שגדלתי עליהם. שורשים בהם אני מאמינה ורוצה לאמץ. אבל בו בזמן אני רוצה משהו אחר וכל הזמן יוצאת מבולבלת ממה שאני רוצה או לא רוצה.

אני לא יודעת מה נכון? אני לא יודעת אם מה שאני רוצה אסור או מותר ובמי זה תלוי? מה יקרה אם אסטה מהדרך שפסעו בה אחיי לפניי?

מקשיבה לקולותיהם של אלה שאומרים לי שיעזרו לי להחליט. אבל הם יעזרו כפי שנכון ומתאים להם. ומה שנראה מתאים והולם בטווח הרחוק. ואני רוצה את מה שהולם אותי!!

רחוק, אחר ושונה ממה שכולם רוצים בשבילי.

אבא ואמא נותנים לי להרגיש שהם מאחוריי, אבל גם נותנים לי להרגיש שהם יודעים מה נכון וטוב בשבילי כי אני לא רואה עדיין את כל התמונה. אבל אני לא באמת בטוחה שהם מבינים אותי עד הסוף. הם מדברים מתוך מה שכולם אומרים וחושבים ורוצים שאני אעמוד בציפיות ואני מגלה בתוכי גם קול אחר. רוצה ללכת בתלם ורוצה לסטות מהתלם.

אני נמשכת לעולם של צילום ואני יודעת שאני עושה זאת טוב מהפידבקים שאני מקבלת מהסביבה. ואני רוצה לפתח את זה…

אבל מה אני יודעת?! יש אחרים שיודעים יותר טוב ממני…

אני גדולה אבל בתוכי מרגישה עדיין קטנה. לא רוצה עדיין לטפל בבית ובילדים, רוצה ללכת עם החלומות שלי ופוחדת להיחשף לעולם הרחב שהוא רחוק מעולמי, פוחדת להתחלן, פוחדות לעבור בדידות ולחץ נפשי, פוחדת לאבד את מי שאני, ולהתרחק ממה שאני וממה שמוכר לי.

 

ובתפר אני מתבוננת, שואלת, שואלת שאלות, מתייעצת, מתבוננת באחר.

מרגלית כהן - פסיכותרפיסטית בחיפה