והזמן הגם שהוא חמקמק חומק בין האצבעות, ועם זאת בעל שטח נפח ועומק שניתן להגדרה.
יש שהתעכבו להגדירו בספרי העיון השירה והסיפורת, ואחרים בתבנית מופלאה של תמונה ומקום שלכדו את עיניי. כשאנו מתמודדים עם בדידות ולחץ נפשי – גם המרחב הטיפולי הוא כזה הפותח חלונות של זמן. זמן של שהיה, התבוננות, הגדרה, תוכן, חוויה, מפגש אישי ובינאישי – בתוך המפגש, בין המפגשים, ובטווח של זמן.
הזמן משחק תפקיד משמעותי בתהליך התמודדות עם בעיות כמו בדידות ולחץ נפשי. לעתים קרובות, מתן זמן והקשבה לנפש מהווה חלק מתהליך ההתמודדות והריפוי.
הפעם, אני בוחרת לתאר תבנית של תמונה שלכדה את עיניי במימדי הזמן והצליבה והשלימה החוויה הסימבולית.
והזמן…
איך ניתן להגדירו
כשהשעון מראה שלוש מתי מתי כבר שמונה?!
כשכרכי הספרים מונחים זה על גבי זה בסדר. מופתי מקיפים את שעון האורלוגין ובצד שמאל של התמונה עץ זית רענן ושופע מתמר לגבהים.
והספרים נציגי חוכמת הזמן והתבונה מעוטרים בדמי כריכת עור אלגנטית ושחומה השוזרת יחד דפים דקים, עבים, ועתיקים המונחים זה על גבו של זה.
(עטופים בכריכת עור שחומה ואלגנטית.)
והעץ המלבלב מראה את שעון הזמן בעבותות שורשיו, הסתעפות ענפיו, וגובה צמרתו.
ומה עוד חסר להשלים את תבנית הזמן במודל הזמן? שעון במודל של כדור הארץ המייצג את הגלובוס בגב כף יד.
ובמרכז התמונה שעון מחוגים רגיל עטוף
דימויים של זמן מדומין.
איזה אושר של דימיון ויצירה לתאר כך את שאון הזמן בתנופת שעון הזמן הרוח והמעשה.
