גיל ההתבגרות מאופיין בסערה רגשית, דימוי עצמי נמוך, בתחושה של פער בין האני והצל. פער ביני לבין ההורים שלי, שונות ביני לבין החברים שלי והרגשה שהגוף שלי ואני משתנים ואני לא מזהה לא אותו ולא את עצמי.
בהרגשה, אני יכול להיות ער לנטייה שלי להסתגר בחדר להסתגר בכלל ולהסתיר חלקים שלי מעצמי ומאחרים. לעיתים, זה נעשה כדי לשמור על תחושת השייכות וההשתייכות ולהיות חלק אינטגרלי מהקבוצה. בפעמים אחרות, אני מסתיר ושומר כדי לשמור על הקול האותנטי שלי בפני עצמי. אך, החבוי מעיני כל.
מאפייני גיל ההתגברות
תקופת ההתבגרות מאופיינת בדרך כלל בקונפליקטים ומתח עם ההורים, בתחושה שההורים לא מבינים. ומאידך, בהרגשה של ההורים שהילד איבד את הפוקוס וצריך להחזיר אותו לתלם.
בתווך הזה נוצרים מאבקים על זהות ושליטה קירבה ומרחק שהם בלתי נמנעים כדי שהנער יגבש את זהותו, על רצונות וצרכים, התמודדות עם דימוי עצמי נמוך, סדרי עדיפויות, נפרדות והשתייכות, קירבה ומרחק, אהבה ואינטימיות, מיניות וצמיחה ועוד… ההורה בשלב הזה מבקש לשמר את ההבנה אל עולמו של הילד מתוך קרבה והבנת הנפרדות.
הילד לעומתו מבקש לגבש את זהותו הנפרדת בנפרד מההורים. הילד שואף ורוצה להשתייך ולהיות חלק מקבוצת השווים. וההורה מבקש לטפח את נפרדותו וייחודיותו. הילד עסוק בלפרוק את המתח אצל ההורה, כי זה מה שהוא מרגיש שנחוץ לו באותו זמן, שרק נקשיב. וההורה פעמים מסוגל להחזיק הסערה הרגשית בלי לבעוט. ובפעמים אחרות, הוא מגיב מתוך קושי שלו להכיל את התוקפנות, הזעם, הניכור והניתוק.
הזווית ההורית
עבור ההורה זהו אתגר גדול לתת מקום מבלי לכפות, לתת מרחב בתוך סד של גבולות, להקשיב מבלי להאיץ, להקשיב מבלי להדוף, להחזיק אפשרויות עבור הנער מבלי להכריע ולתת לו את האפשרות לבחור בעצמו. להבין ולקבל גם אם מתוך קושי שהזמנים השתנו ואתם הערכים, וגם אם ההתרחשויות של גיל ההתבגרות יש להם היבטים אוניברסליים, עדיין ישנם פערי תקופה עידן חדש וצורך להסתגל למציאות החדשה של הילד וההורה.
ההורה כמו גם הילד עוברים תהליך של מעבר ושינוי הסתגלות ומציאת מקום חדש בתוכם עם עצמם ואל מול האחר.
להתבגר בסופו של דבר זה להתגבר ולרצות לצמוח ולגדול ביחד ולחוד.
