התערוכה עסקה בשאלת התשוקה ונפתוליה כשאלה שמעסיקה את האדם משחר ילדותו והוא חותר למימושה ולמיצוי שלה. כאמור, שאלת התשוקה מלווה את חיינו כבני אדם המבקשים לחיות חיים של משמעות וטעם. היא תמיד קריטית סביב המאמץ לגלות ולשמר חיים של חיוניות ויצירה.
לכן, באופן טבעי, ובתור פסיכותרפיסטית בחיפה – בחירת הנושא עוררה בי סקרנות ועניין.
אני משערת, כי כולנו מכירים האובססיה הנחווית כסוג של הפרעה נפשית טורדנית המקשה על האופן בו האדם מסוגל לנהל ולשלוט בחייו באופן נינוח וזורם. ואכן גם פרויד היה מיוצג בתערוכה זו.
אך ישנה גם האובססיה לדבר- ליצירה, לנחישות למצוא את הדרך להביע את רחשי הלב על ידי מעשה היצירה בעזרת צבעים, בדים, נושא ותוכן המרחיבים את נפש האדם היוצר.
המסר שלקחתי מהתערוכה ורוצה להעביר הלאה הוא:
כי חשוב ומומלץ לאורך חייו של האדם, שהוא יחקור וימצא את האובססיה לפרי יצירותיו וחלומותיו. יזכור שהוא הוא במו ידיו יוצר את התסריט של חייו מתוך אחריות ובחירה. זו משימת מסע לא קלה אבל בהחלט אפשרית אם יוצאים לדרך ומשתכללים המיומנויות והכישורים תוך כדי תנועה.
בהצלחה לכולנו.
