יחסי הורים ילדים

ימי הקיץ הטרופים, החופשה הארוכה של הילדים מביה״ס, מקומות העבודה שעובדים על פי צרכי השעה והלקוחות ולא בהכרח מסונכרנים ומתחשבים בלוז הצפוף והמורכב של ההורים המנסים לתמרן בין הבית לעבודה.

כל אלה ביחד ולחוד מעלים שוב ושוב את הקונפליקט הקדום בין ההורים המבוגרים הסבים והסבתות לבין ההורים הצעירים ביחס לגודל האחריות המעורבות והשותפות בחיי היומיום של הנכדים.

ברור הוא וזה אך טבעי, כי כל אחד מהצדדים רוצה ומצפה למשהו אחר בצד הרצון לשותפות ואחווה.

ההורה הצעיר, מצפה להבנה של הנסיבות ולהתגייסות פעילה של הסבא והסבתא. 

הוא מצפה בתוך תוכו שהם יהיו קשובים  לצרכיו ויתנו כתף חמה ועוזרת בהיענות לצרכים השוטפים ובשמירה על הנכדים.

לעיתים, הצורך הזה מלווה בעמדה רגשית הטוענת לחוסר עניין בנכדים אם אין את אותה חווית התגייסות והרתמות.

מאידך, ההורה המבוגר חש כי הניסיון לקשור בין העניין בנכדים לבין הצורך לגלות מעורבות בחייהם אינו חד ממדי. התמונה היא הרבה יותר מורכבת. מנקודת מבטו, יש הבדל בין המושגים  אחריות ועניין, אהבה ותחזוקה, קשר וקירבה.

בדומה לילדיו הצעירים גם ההורה המבוגר, עסוק בשאלה כיצד לשלב בין הצרכים המשפחתיים לצרכים שלו עצמו. איך להבהיר את הגבולות והמגבלות תוך הקשבה הבנה ותיאום ציפיות בינו לבין עצמו ובינו לבין ילדיו ונכדיו.

פעמים רבות היחסים הרב דוריים שנוצרים בתוך המשפחה דורשים הבשלה והתפתחות של כל הצדדים הנוגעים. ולכן, נדרשת תקופת הסתגלות המלווה בלמידה, הבשלה, דיבור והקשבה, הכרה וקבלה הדדיים.

התשוקה של כל אחד מאתנו – 

  • לדעת לדבר על עצמנו
  • לדעת להקשיב לאחרים
  • להבין את עצמנו ואת אחרים
  • לזכות בהבנה הדדית