ימים של בלבול, ייאוש, חוסר וודאות, וחרדה עוברים על כולנו מאז תחילת המלחמה. התכונה המורגשת בימים אלה נוכח האירועים האחרונים בצפון מעצימה את תחושת חוסר הודאות, הפחד, והחרדה לממדים שלא הכרנו כמותם.
רבים מדווחים על כי הם מתקשים לנשום, לתפקד, להרים את הראש, לשמור על מוטיבציה ושגרה יומית. לקחת סיכון מחושב ולשמור על תנועה פיזית ונפשית מיטיבים, הן ברמת הפרט והמשפחה והן ברמת הקבוצה והקהילה.
כולם מתחבטים בשאלה איך לנהוג? מה להחזיק ועל מה לוותר?
מה כדאי לעשות כדי להבטיח בריאות וחוסן פיזי ונפשי שעה אחת קודם…
אך מהי אותה שעה? איש אינו יודע.
ובינתיים…
במקום שבינתיים יהפוך מרחב ביניים, לנשום, לקחת אוויר, להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטה יום ביומו. הקולות הפנימיים מתעצמים ודוחפים לפעול מהר ועכשיו, והקולות החיצוניים שבאים במגע עם החוץ ו/ או האחר, חלוקים מתעמתים וחסרי פניות וקשב לתמוך להיתמך ולהקשיב לתוך עצמנו ומחוצה לנו.
הלחץ הסטרס וחוסר הוודאות המתמשכים מחלישים ומטשטשים את יכולת האני להתייצב אל מול המציאות המורכבת, להישיר מבט ולחשוב מבלי לקרוס לדכדוך או ייאוש.
חשוב לזכור (-:
היכולת של כולנו לשאת מצבים אלה היא מגוונת. שונה מאדם לאדם ומעת לעת. היא עולה יורדת ומתחלפת בין הרצון לשמור על חוסן ושגרה לבין הצורך להתכנס, להוריד הילוך, ולהמתין לימים שהוודאות בהם תהיה ברורה ובטוחה יותר.
אין נכון ולא נכון, צודק יותר או פחות
לכן, אני רוצה לשים כאן שני מודלים, טכניקות, שנחשפתי אליהם, לטובת כולנו, אשר יכולים לתת לנו פרספקטיבה וכלים יישומיים, לעבור את התקופה המורכבת הזו בעזרת עוגנים של מחשבה ומעשה, להפוך הבלתי אפשרי לאפשרי ולהתמודד עם ה כאן ועכשיו תוך מודעות ליש והאין, החוקיות והסדר של מצבים ופעולות כמשאב חיוני בחיפוש אחר תקווה.
