אמפתיה והכלה ומשמעותם במפגש האנושי ובעבודה הטיפולית

אמפתיה והכלה ומשמעותם במפגש האנושי ובעבודה הטיפולית

לאדם צורך של אהבה, שנאה, הכרת עצמו במובן הרגשי. להרגיש ולחשוב את עצמנו כפי שאנחנו.

כשמתפתחת היכולת הזו של להרגיש את עצמנו באספקטים שונים שלנו מבלי להשליך החוצה את מה שאנחנו לא אוהבים כגון: כאב, אכזבה, חוסר סיפוק וכד', למעשה אנו מדברים על TO CONTAIN .

ביון אשר טבע את המושגים מיכל והכלה, דבר על צורות שונות של הכלה. מערכות שונות של יחסי גומלין.

תינוק בא לעולם עם חיפוש אחר קשר. הוא רוצה משהו מהאם והאם איננה. נשאלת שאלה איזו חוויה פנימית עשויה להתפתח?

על פי ביון הקונפליקט האקזיסטנציאלי שלנו הוא עד כמה אנו יכולים לעמוד באמת ולשאת את הכאב. אם יש בידנו אפשרות לשאת את הכאב אפשר להתפתח.

במצבים בהם התינוק לא יכול לשאת את הכאב – התסכול, הוא מגיב במחיקה בריחה, התחמקות.

מבחינה התפתחותית אם המיכל של האם מספיק טוב, היא יכולה להישאר עם התינוק גם אם הוא לא באמת מובן לה עד הסוף. היא נותנת לעצמה לפגוש אותו כפי שהוא ללא השלכות, מאפשרת לו ללכת עם החוויה שלו ה – true self, עם האמת הרגשית שלו.

נובע איפה, כי תהליך ההכלה אינו זמני ואם הוא נמשך לאורך זמן, התינוק מפנים אותו ובעתיד הוא מפתח מסוגלות להכיל את עצמו על רבדיו השונים.

המודעים והפחות מודעים, המובנים והלא מובנים, נקודות החוזק ונקודות החולשה. כמו כן, הוא מפנים בדרך הזו את האם המבינה, זו שמרגישה, מבינה ומתייחסת לצרכים.

למעשה בתהליך הזה הילד לומד שני תהליכים מרכזיים:

א. תהליך הרגעה פנימי –  דרך ההזדהות וההפנמה של דמות האם.

ב. למידה על אפשרות הקשר והפנמתו –  דרך הקשר אם – ילד.

במצבים בהם האם לא יכולה לאפשר לתינוק ללכת עם ההתנסות שלו ולהגיב אליה. כאשר האם לא מכילה, יש תחושה של קטסטרופה. משהו מפחיד שקורה שהוא ללא מילים, ללא דימויים, כל הזמן התינוק מופעל   enacted לפעילות של האם גם במשמעות הרגשית.

בהכלה מדובר על היכולת לקחת אתנחתא כדי לקלוט מה באמת קורה מבלי מיד לעשות משהו אלא לתת אפשרות פנימית להתבוננות. מרחב פנימי להסתכל על עצמנו, אפשרות לחשוב, לשאול שאלות, לדמיין מעבר לחוויות הקונקרטיות של האירועים וההתרחשויות.

מרחב דו ממדי לעומת מרחב תלת ממדי: במרחב התלת ממדי האדם מרגיש את עצמו שיש לו מיכל פנימי. שיש לו ראש שחושב מחשבות, מדמיין, יש חוויה של מקום פנימי בתוך עצמו שמשהו מתרחש בתוכו.

במרחב הדו ממדי התחושה היא שאין מקום פנימי לשמר את הזיכרון. החוויות הן מאוד קונקרטיות וכך הן נשארות ללא אפשרות לנוע בתוכן למקום אחר.

מאידך, האפשרות הפנימית לאפשר לעצמנו להרפות, להתבונן, ולהקשיב לעצמנו, מתרחשת כאשר בתוך תוכנו אנו חשים מוחזקים.

בעבודה הטיפולית:

 בתנועה שבין המטפל והמטופל, המטפל מציע למטופל את הmind  שלו בתוך הפציינט. הפציינט יכול להרגיש,לחשוב,לפרש ואז החוויה שלו שב mind של המטפל החוויה עוברת עיבוד מקבלת מילים, משמעות ובאופן הזה הדברים נעשים פחות מפחידים, מציפים או כואבים עד כי יש רצון עז לטשטשם ולברוח מלחוש בהם ואותם.

אנדרה גרין, טוען שיש חשיבות רבה לmeaning / לפשר של רגשות התינוק.

האם מארגנת וקוראת בשם לרגשות של התינוק. היא מאפשרת קומוניקציה של חוויות התינוק שאינן נסבלות. עצם ההתעסקות של האם בחוויות אלו עושה טרנספורמציה לרגשות התינוק. התינוק מעביר לאם את הכאב, האם לוקחת הכאב ממנו עוסקת בו, מתבוננת בו, מעכלת אותו, ומחזירה אותו אליו אחרת.

בריטון, אחד מהאספקטים הקשים זה לא רק שהתינוק לא יכול להעביר את המצוקה שלו לאמא. זה פאן אחד של הסיפור. הפאן הנוסף קשור לחוויה של להיות לא מובן ע"י האם. הילד מרגיש משהו והאחר או מתייחס או לא מתייחס, או מפספס והילד מתפתח למישהו שיודע מה אחרים רוצים ממנו אבל לא יודע איפה הוא.

ביון, מדבר על הסיטואציה שבה האמא לא מגיבה כמו שהילד זקוק או צריך, ואז הילד מפנים את האמא שלא מבינה וכל דבר שבא מבחוץ הוא הופך אותו חסר משמעות בדומה לחוויה שהוא הפנים דרך ההתנהגות של האם.

נדמיין תינוק שמנסה לפתור כאב, מוצא מישהו שייקח הכאב ממנו. בפנטזיה שלו הוא משליך הכאב אל מישהו. יש תחושה שהמישהו הזה יש לו מקום פנימי mental space  עם יכולת קיבול בתוכו. בתהליך הזה התינוק מקבל איזושהי חוויה מתקנת. התינוק מקבל משהו מרגיע ללא חרדה רעל.

Psychic skin   – מגע עור. גם למגע הגופני יש חלק מאוד חשוב בהכלה. המגע הגופני הופך בעצם למגע נפשי. יש משהו שעוטף. אם לא נוצרת תחושה של עטיפה נפשית התינוק עומד בפני קושי גדול. עד אפשרות של פרוק.

תינוקות הנראים עצמאיים טרם זמנם למעשה משקפים מלכתחילה קשיים בהיותם בלתי מוכלים. הצורך שלהם להחזיק את עצמם בכוחות עצמם נובע מהצורך לא לחוש קטסטרופה. קושי להיות תלוי בטיפול ובמטפל. ולכן הם הורסים לא רק את המטפל אלא גם את החלקים בתוכם שמבקשים עזרה מהאחר.

בסיטואציה הטיפולית:

קייסמנט, בספרו: "ללמוד מן המטופל" מגדיר את ההכלה והמפגש הבינאישי כמושג המורכב משני חלקים: הקשבה ופרוש.

בהקשבה –  המבוססת על הכלה, המטפל מחזיק עבור המטופל את רגשותיו העוצמתיים, מחשבותיו המודעים והלא מודעים, מאווייו, כאביו, ופחדיו. הוא מרגיש וחושב אותם קרוב לחוויה הרגשית של המטופל ומתוך אותה הקשבה, הבנה, הזדהות ואמפתיה הוא מחזיר אותם למטופל כפירוש שעוכל ועובד בתוכו והוחזר אליו באופן אחר שהוא יכול להכיל האירועים וההתרחשויות.

תמצית העבודה הטיפולית:

בעיקרון זוהי תמציתה של העבודה הטיפולית שמבקשת לתת מעטפת למרחב האישי, להגדיל את המרחב הנפשי, לעורר לחשיבה ולשינוי. באמצעות מגע וקשר אישי ובינאישי – אותנטי, נוכח, פתוח וחומל המאפשר למידה גדילה וצמיחה.

מאמרים מומלצים: