כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ (תהילים כז, ה)

כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ (תהילים כז, ה)

לא משנה באיזה גיל, לא משנה אם אנחנו מבוגרים או ילדים.
בכל גיל יש בנו המשאלה להיות עטופים ומוחזקים ע״י האחר בין אם בתוכנו על ידי הפנמה של אותן דמויות משמעותיות שמלווים אותנו לאורך החיים ובין על ידי הדמויות עצמם בראשית החיים ולאורכם ככל שמתאפשר והחיים מיטיבים!

סיפורי חיים מורכבים וחסרים קיימים בחיי האדם לא מעט. חלקם מסופרים חלקם חבויים וחלקם ממתינים להבשיל.

העוגן ואו העצמי הפנימי שמאפשרים לנו לחוש את התחושה של להיות עטופים בצלה של הדמות. נבנים ונרכשים דרך חוויה של טיפול וטיפוח הורי, השקעה, אהבה, אחריות, מסירות ולעיתים אף התמסרות הורית, מורית, הדרכתית של דמות מלווה בבית, בביה״ס, בתנועה, בשירות הצבאי, ובחיים הבוגרים גם בעבודה ובחיים המשותפים.
בהעדר ההחזקה החיצונית הזו מסיבות
של אובדן, סגר, חלת, שינוי של מקום וסביבה בטוחה. אנו מוצאים את מקורות הכוח האלה בתוכנו. משמרים החוויה הראשונית המופנמת ומאמצים אותה בחיינו גם כשהמעטפת הקונקרטית והסימבולית חסרה.

ברוח משל העץ שנמשיך לחרוש ולהפוך באדמה, לטעת ולהשקות, להצמיח ולצמוח, להעמיק שורשים ביחד ולחוד.

(עדי אביטל רוזין)
"צריך לו לאדם שילמד מן
האילנות כוחה של תקווה.
שכן, על אף שעמדו
ערומים ללא כסות ועלווה
בימי הקרה, באביב
מצמיחים עצמם מחדש".