וויסות רגשי

וויסות רגשי

האמנם יש לי סיכוי להינצל מעצמי – וויסות רגשי והתמודדות עם הקולות שבתוכי.

האמנם יש לי סיכוי להינצל – ממה או ממי? מעצמי או מאחרים? מהקולות הפנימיים שדוחפים החוצה ומשפיעים על נקודת מבטי או מהקולות החיצוניים של אחרים שמגרים ומעצימים השדים שבתוכי, לא תמיד מבינים על מה ולמה אני נלחם, ומותירים אותי עם עצמי, לבדי וחסר אונים כשמעל פני השטח מורגשת בעיקר ההתנהגות התוקפנית שקשה לווסתה.

בהקשר זה, הנושא שאני מבקשת להדגיש בפעם זו, היא החשיבות שלנו כבני אדם ללמוד להקשיב לקולות שבתוכנו, לקולות המועצמים שלא מאפשרים לנו להאזין לקולות של אחרים, ודוחפים אותנו באופן לא מודע, לשלוט ולכופף את האחר לרצוננו, להתריס, לרצות לשלוט במחשבותיו ורגשותיו, ולצאת למאבק על האמת והצדק בתחושה שאין מחר.

"להוציא את האמת לאור" – לא פעם הקושי של האדם עם עצמו ועם סביבתו נובע מהצורך של האדם להשמיע קול שיהיה נשמע. וכיוון שבחוויה הפנימית שלו הוא אינו נשמע עולה מאבק גדול בתוכו ואל מול האחר, שמקבל בשיח ביטויים של אמת ושקר, צודק לא צודק, נכון לא נכון עד כי המילים וההתנהגות מנפצות וסודקות, פוצעות, מערערות את תחושת היציבות והביטחון, מעציבות ומרחיקות, מנתקות ומחלישות את הקשר של האדם עם עצמו ועם האחר, והאדם מוצא את עצמו משלם מחיר כפול, גם על כאב קולו שלא נשמע וגם על הייסורים ותחושת ההחמצה על קולו שיצא משליטה ונשמע אחרת מכפי שרצה.

אני מניחה כי כולנו מכירים המצבים האלה, בהם אנו פוגשים אנשים שנאבקים זה בזה, ובתוך עצמם, כשהם נחושים בעמדתם ומתבצרים באמונתם ללכת עם האמת שלהם עד הסוף הגם שיש בה סדקים והיא מנוגדת למציאות. לרוב, זה קורה בגלל הנטייה שלהם לראות ההתרחשויות והאירועים באופן חלקי הן בשל החשיבה המקוטבת של שחור ולבן והן בשל הנוקשות המחשבתית שמשבשת היכולת להתבונן בהתרחשויות מתוך פרספקטיבה ופרופורציה רחבה ומווסתת.

במצבים האלה כל הצדדים אשר מעורבים באירוע ו/ או ההתרחשות חשים מי יותר ומי פחות, שהמאבק הוא גדול, לא פרופורציונלי, יוצא משליטה, מסוכן, משפיע ומעוות את תפיסת המציאות.

הסיכוי להינצל ולחולל שינוי אפשרי כאשר האדם לומד באופן הדרגתי להקשיב פנימה והחוצה ולנהל שיח שמאפשר לו להאזין הן לקול שלו והן לקול של האחר מבלי להכריע ביניהם.

על פניו ממרחק זה נשמע ברור מובן ופשוט. בפועל, בחדר הטיפול ולא רק, אנשים נאבקים זה בזה, מפנים גב זה לזה, ונותנים לשדים ולרגשות הפנימיים להכתיב את התנהגותם כשבדרך הם מאבדים את תפיסת המציאות והמטרה החשובה שלשמה הם יצאו למאבק להיטיב עם עצמם ועם ילדיהם.

בטיפול נפשי 🙂
בטיפול הנפשי המטרה היא לאפשר לאדם להשמיע את קולו באופן מיטיבי, להזמין אותו להקשיב לקולות השונים והסותרים בתוכו ועם האחר ולקבל באופן הדרגתי שתגובתו מושפעת מדפוסים ועמדות שבתוכו. ולכן, חשוב שיתבונן בהם ויבין שהאמת היא סובייקטיבית וניתנת לפרשנות ביותר מדרך אחת. עמדה שכזו מרחיבה בסופו של דבר את היכולת של האדם להתבונן באירועי החיים מתוך שקול דעת בינה ותבונה.
בנוסף, אני מאמינה שגם אם למטופל יש נטייה לא מודעת לקלקל ו / או להרוס כל מה שסביבו, בין ביחסיו האישיים ובין ביחסיו עם הסביבה. חשוב שכמטפלת לא אבהל מאותה התנהגות תוקפנית ואנסה למצוא את הדרך אל ליבו וכאביו בדרך של אהבה ורוך כדי להינצל מהלפיתה החוסמת ולאפשר התפתחות רגשית ומנטלית טובים יותר.