fbpx
יחסי הורה ילד בגיל המבוגר

יחסי הורה ילד בגיל המבוגר

השבוע הזדמן לי שוב לעיין בספר העץ הנדיב של סילברסטיין אותו קראתי והקראתי עשרות פעמים אם לא יותר ובכל פעם מסיבה אחרת. פעם כדי ליהנות מיופיו של הסיפור, להקשיב למלודיה ולמנגינה, לעורר את רחשי הלב ולגרות את המחשבה אצל הקורא.

בפעם אחרת כדי לעודד שיח ולחזק את החוויה של ראשית הקריאה של ילדיי ונכדיי. היו הזדמנויות נוספות בהן נעזרתי בתוכן המופלא הזה כדי לאפשר דיאלוג ושיח על הקשר שבין הורים וילדים: היכולת לתת ולקבל, לאהוב, לטפח, לרצות לתת מבלי להתחשבן, לקחת מבלי להרגיש אשמה, פשוט להיות כדי להיות מתוך מגע וקשר. להיות ולאפשר לשני הצדדים ההורה – והילד לפתח מרחב אישי ובינאישי – להתפתח ולגדול, להתרחב, להצטמצם, לשנות כיוון בתוך היחסים האלה שמשנים צורה ויחס לאורך מעגל החיים.

לרוב ראיתי במערכת היחסים שבין העץ והילד דינמיקה בה העץ מבקש לתת לילד את כל מה שיש באמתחתו. את מסירותו, את דאגתו, את ידיעותיו וניסיון חייו, את אחריותו, לאפשר לו לגדול בסביבה בטוחה, ומעל הכול את רצונו להיטיב עמו, כדי שיהיה לו טוב, כדי שיהיה לו כוח, לרכוש נפרדות ועצמאות בכוחות עצמו ולצאת אל העולם הגדול מתוך תחושה של אהבה ,מסוגלות, ביטחון ויכולת.

השבוע, כשקראתי בספר שוב יחד עם נכדתי, הסיפור קיבל פרשנות נוספת, זווית ועומק חדשים שמן הסתם היו שם קודם. אך, אני כנראה פחות שמתי לב אליהם ועכשיו בנסיבות החיים והזמן נעשיתי פנויה להבחין בהם.

הבחנתי בצד הזקוק של ההורה המבוגר. זה שמרבית אתגרי החיים כבר מאחוריו. הוא בנה בית, גידל משפחה, עשה קרירה והתפרנס בכבוד. ועכשיו סביב הגיל השלישי של החיים הוא מוצא את עצמו מרגיש לבד, לעיתים משועמם, חסר אונים וחשק נוכח העובדה שהיכולות הפיזיות והתפקודיות שהיו לרשותו רק לאחרונה הולכות ומצטמצמות. בתפר הזה גם אם ההורה המבוגר לא בהכרח נותן ביטוי מילולי ישיר לתלות שהוא חש בסובבים אותו, הוא מרגיש זקוק. כמהה ומתגעגע לילד שיבוא, לקרבה ולקשר אתו שיעורר בו מחדש את העניין והחשק להתעניין ולרצות, לאהוב ולשמוח, לשחק, להרגיש אוהב ואהוב, שייך.
ובנוסף, גם מחובק ומוגן מפני החרדות הקיומיות שאין להן מענה במציאות.


וברוח מילותיו המרגשות של סילברסטיין מתוך הספר

"העץ הנדיב":
"אם כך", אמר העץ
וזקף את עצמו
כמה שרק הצליח,
"אם כך, גזע כרות זקן הוא כן טוב
בשביל לשבת ולנוח.
בוא, ילד, שב לך ותנוח".
והילד ישב
והעץ היה מאושר.

מאחלת לכולנו הורים כילדים להיטיב ולהעשיר את מרקם היחסים בינינו לאורך כל מעגל החיים. להתבונן זה בזה בעיניים מבינות, אוהבות וחומלות גם כשקשה וכואב. כפי שניסח זאת נתן זך:" כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע, לרכוש חום – ולא בכסף, לרכוש מתוך מגע".

כתיבת תגובה